top of page
watercolor-paper.png

הבלוג שלי

ברוכים הבאים לבלוג שלי

כתיבה משחררת ממני, מחשבות, שדים, רעיונות שיושבים אצלי בראש ואני חייבת לתת להם ביטוי, פה המקום לשתף אתכם בחיי האישיים

דרך סיטואציות שכולנו חווים ומכירים

 

קריאה מהנה, איריס

חיפוש

על צבעים ודעות קדומות



בשארית כוחותיי (טוב, אז לא עשיתי ספורט) סיימתי מתנשפת את העליה התלולה לכיוון שער הבסיס, מרחוק בצבצו להם בשורה ראשים משוכים בג'ל מחלונות המעבדה שבבסיס, מתים כבר להכיר את "הבשר הטרי" שהגיע לבצ"פ 388 צפון!

הגענו ארבע שוקיסטיות, שתיים מהקריות, אחת מרמת השרון, ואני מטבעון.

יכולה בוודאות להכריז על הרגע המכונן הזה כ"כאפה ראשונה" שחטפתי בחיי הבוגרים,

הלם תרבותי של ממש.

באתי מחממה, נעימה וקטנה, אקולוגית, הידרופונית, של הביוקר, כזו שהיה בה מצע של תנאים אופטימלית לגדילה ולהתפתחות מיטבית.

הרגשתי אשכרה כפרח מוגן שנתלש מהעציץ השווה שבו גדל, לשדות הפתוחים, לחובזות ולסרפדים, ברוכים הבאים לחיים האמיתיים!

עד גיל 18 וחודש הייתי בטוחה שכולם חולים על שלום חנוך ושלמה ארצי, מה לא?

גדלתי בלי מותגים, שיא המגניבות מבחינתי היה LEVIS 501 שחרשתי עליו עד שהתפורר המסכן, וסוודר של TOPPERS בצבע עצוב, עצוב, עצוב!

קלי קרדשיאן היתה מקבלת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי אם היתה גדלה בשכבה שלי...

צבע לשיער, לק ג'ל, תגידו לי השתגעתן?? זה היה שמור ל"פרחות" של השכבה (כל מי שהעיזה והעדיפה צבעוניות ופיתחה אלרגיה לאפורים).

אנחנו היינו בעיקר, נטולות איפור, נטולות צבע, נטולות פן (מתולתלות אסלי), והרגשנו מגניבות... ממש על גג העולם!


אז, "ילדה טובה טבעון" נכנסת לבסיס שרובו ככולו מורכב מחבר'ה שלמדו יג' אלקטרוניקה, חומר איכותי לכל הדעות, ועפרונות מחודדים היטב!



רק מה? הם לא היו אפורים, אלא צבעוניים. מה זה צבעוניים...


בלוריות מרוחות בג'ל בריח תות, מכנסי באגי בטורקיז וירוק דשא, ז'קט מעור, והבנות (שאלוהים ישמור אותי) על עקבים שעד היום לא למדתי ללכת עליהם!

ואני האפורה, מפוצצת בדעות קדומות, בשמרנות טבעונית טיפוסית, הזדעזעתי קשות מהמראות השמחים שפגשו עיניי.

אחרי שבוע בחברתם התחלתי להתערבב, להכיר אותם לעומק, לראות שלא "כצעקתה"!

ובעיקר לנסות את כל מה שחדש לי ולעולם לא העזתי.

כשסיימתי את השירות הצבאי שלי כבר הייתי אחרת, צבעונית יותר (50 גוונים של אפור!)


היום, 38 שנים אחרי (OMG)

אין כמעט זכר לילדה האפורה הזו, הצבעים הם כל חיי ובהם אני מתעסקת כמעט בכל יום.

לפעמים הילדה הקטנה הזו קופצת לבקר אותי, מזכירה לי מאיפה באתי,

לא שהפכתי לאמיצה גדולה עם פסים כחולים בשיער וקעקועים על הישבן,

אבל השבוע התפרעתי קצת וקניתי חצאית שווה ומנומרת!


ותודה לליבת מ CO.CO טבעון שתפסה אותי ביום מעפן והפכה אותי ברגע לפנתרה!


איריס.













35 צפיות0 תגובות
bottom of page