אודם אדום

עוד שלושה חודשים אני אהיה בת 60

רק מלכתוב את המשפט הזה אני מתחילה להתגרד

איך 60? אני?

נשבעת שאני עדיין מרגישה בת 38, מקסימום 42 בימים שכואב לי הגב נורא!

אבל מסתבר שככה זה אצל כולם

אין סנכרון, הגוף והנפש לא חולקים את אותה קבוצת וואטסאפ.

כשאבא שלי ז"ל היה בן 81 (בקושי זז) והלך בפעם הראשונה שלו ל"מרכז יום" חיכיתי שיחזור כמו ילד ביום הראשון לגן ושאלתי אותו "נו אבא, איך היה לך?"

הוא ענה לי בלי למצמץ "מבאס, כולם שם זקנים!"

מסתבר שגם כשאתה "רגל בקבר" אתה לא באמת מסוגל לראות את עצמך אובייקטיבית מזדקן, רק את האחרים...

מי שמכיר אותי טוב יודע שבכל עשור שעבר עלי אני נכנסת לאיזה משברון קטן.

הפעם קצת הגזמתי, אני כבר 3 שנים שבורה.

כמו כולם, המלחמה, הדאגות, הממשלה ההזויה הזאת שמטריפה אותי,

מרגישה שהורידו לי את השאלטר, והחשמל לא חוזר, אין, הקו מנותק.

בשבת אחת בארוחה משפחתית האחיין שלי דור הודיע שהוא ומאשה מתחתנים (שבוע אחרי גם עמית ועומרי!)

הייתי כל כך שמחה מהבשורות האלה, שמחתי שיהיה לי במה להתעסק,

יש לי פרוייקט- למצוא בגדים לחתונה, את הלוק המושלם.

אני אוהבת אופנה, בגדים, שילובים, זה ממלא אותי באנרגיה ומכניס אותי למוד של חגיגה.

ידעתי שאני רוצה את מה שאין (זה תמיד ככה אצלי)

לא מתוך פוזה, לא חסרות מעצבות מושלמות בארץ ואני הכי מפרגנת להן, אבל רציתי משהו אחר, לא מהמדף, בגד שאני אתאהב בו.

אז אחרי שחזרנו מהארוחה עשיתי את מה שאני הכי אוהבת לעשות, שלפתי את יומן הסקיצות שלי וציירתי את הבגד שאני רוצה.

למחרת בבוקר טסתי למתפרה, בקושי נתתי לחצ'ק (התופר המלך שלי) לסיים את הקפה והסיגריה בעמידה, משכתי אותו למכונת התפירה ותוך כמה שעות החליפה היתה מוכנה.

הגעתי הביתה עם החליפה, רצתי מהר להתאפר, להסתדר, עגילים, נעליים, כל הגישפט, וקראתי לגריזי שיבוא לראות.

"נו... מה אתה אומר? אהבת?"

 "אני עף על הלוק אבל לדעתי חסר לך משהו... את חייבת אודם אדום"

ככה אמר וחזר למשרד...

השאיר אותי ספיצ'לס

שתבינו שהאדום היחידי שיש לי איתו מגע בחיי זו אפליקציית "צבע אדום"

"שקיעות אדומות" של עדן חסון גם הולך, אבל זהו!

אני והצבע הזה לגמרי לא

מה אני? ג'ניפר לופז?

שלא כהרגלי החלטתי להתמסר לעצתו של הגריזי, ופיזזתי בהססנות רבה לעבר סניף הסופר פארם הקרוב לביתי.

תפסתי את "דיילת היופי" שהיתה פנויה באותו רגע וישר התחלתי להתנצל:

אני רוצה אודם אדום, אבל שיהיה עדין, לא צועק, מט, לא מבריק, דהוי, משהו שאני אשים על עצמי ולא ממש יראו... בקיצור אני רוצה אודם אדום לא אדום, הבנת?

החמודה הזעיפה לעברי את הגבות שלה ונתנה בי מבט כועס:

(מה יש לך יא גנובה) אדום זה אדום, או שאת הולכת עד הסוף עם מראה הז%#ה או שאת יורדת מזה. אין באמצע! תחליטי!.

אחרי שעתיים של מדידות, התלבטות, ומשא ומתן מול כל גווני האדום בחנות קניתי את האודם הכי טראש שהזועפת דחפה לי.

ברור שלחתונה לקחתי גם שפתון ורוד חיוור לגיבוי כי הייתי בטוחה שברגע האחרון אברח אליו.

אבל לא.

שמתי את האודם האדום, ונכנסתי לאולם כאילו ג'ניפר לופז ביקשה ממני לפתוח לה את ההופעה

ואז קרה משהו מדהים....

כלום!

אף אחד לא התעלף, אף אחד לא שאל אם השתגעתי, הכל המשיך כרגיל.

הגריזי לא הפסיק להחמיא לי ואני הסתובבתי כל הערב עם תחושה של מליון דולר.

היתה חתונה מדהימה ומרגשת

ובסוף הערב הבנתי שהדבר הכי נועז

היה בכלל לחשוב שאודם אדום זה כזה סיפור!